ליצירה הבאה הובילו כמה דברים:
דברי רב משיעור הבוקר:
"שאלה: האם ישנו מצב שגילוי הרע מוליד שמחה?
רב: אם אדם מצויד נכון להילחם, להתייחס להרע, אז ודאי שזה מביא לו שמחה אבל זה בתנאי שהוא עשה מאמצים הקודמים כדי שהרע הזה יתגלה.
אם הוא הלך לכיוון הימין ורצה להידבק בקבוצה ובלימוד ובהפצה ובבורא דרך זה בסופו של דבר,
ואז הוא מגלה עד כמה שהוא ההפך בכל מיני הצורות, לא איכפת לו, רחוק מזה, לא רוצה, עייף וכולי
אז הוא, מזה שהקדיש את עצמו להתקדמות הרוחנית ורואה את הדחייה,
מחבר שניהם יחד שזו היגיעה וזו התוצאה,
והתוצאה זה גילוי הרע, זה שנראה לו בזה שלא רוצה ועייף ועוד ועוד,
אז הוא שמח בהעייפות, בהחוסר רצון, בבילבול כי מבין שזה בא לו כתוצאה מיגיעה.
הוא קושר שניהם יחד ולא אז מתייאש אלא ההיפך מבין שמסדר העבודה ככה זה בא
ולא כקטנים בדעת שחושבים ש"אז איפה הגילוי שלי? המגיע לי? אחרי שהשקעתי."
הוא מבין שמתוך שהשקיע הרבה כוחות, מגיע לו עכשיו ירידה, בלבול, נפילה, עירפול חוסר רצון וכולי.
וכל זה כדי שעכשיו יהיה זקוק להאור, המאור המחזיר למוטב.
אור צריך לבוא ולהחזיר למוטב, אחרת מה יש לאור להחזיר? את מי למוטב? אם לא אותם הרגשות עכשיו השליליות.
ואז הוא מתייחס לגילוי הרע הזה כמו לטוב כי זה צד שמאל של התקדמות.
צעד שמאל של התקדמות.
בלי זה אי אפשר."
אנה ונלי סידרו הבוקר את כלי הנגינה שלנו
אנה, שמחכה מאוד לקריאת המגילה המסורתית המשפחתית אצל דודה שלי,
הזכירה לנלי, בהחזיקה רעשן של פורים, שעם זה מרשרשים בזמן קריאת המגילה.
ופתאום זה התחבר לי, השמחה והרעש בהזכרת "המן" עם "לשמוח ברשעים שמתגלים".
חיפשתי ומצאתי את איגרת ה' של בעל הסולם ואחד המשפטים ממנה חדר לליבי:
"קלקול הטמון הוא באפס תקוה, ותשועה גדולה מהשמים – היא ההתגלות שלו"
לפני כמה ימים מצאנו על עץ של שכנים את פירותיו המרשרשים
הבנתי שהיום ניצור לעצמנו רעשנים
כדי שכל פעם שמתגלה האגו שלנו בריבים
נרשרש בהם ונזכיר לעצמנו מה לעשות 🙂
"בראתי יצר רע בראתי לו תורה תבלין"
הרעשן הראשון עשוי משני מכסים של צנצנות זכוכית.
מילאנו ביניהם קטניות, סגרנו בעזרת נייר דבק את שניהם יחד
וציפינו בנייר מדבקה (התמונות נמחקו)
הבנות כתבו "לשמוח ברשעים שמתגלים" וקישטו 🙂
על המרשרשים כתבנו עם מדבקות של אותיות
והכנו עוד אחד צבעוני משאריות פח וחרוזים על חוט ברזל
שנשמח ברשעים שמתגלים 🙂
