אתמול בבוקר בשיעור שרב נתן לאחר חזרתו מאיטליה הוא הזכיר במילה את המשל "אבק המרפא" מאת בעל הסולם

הנמצא בספר "הלב מבין". גם דברי רב עליו מופיעים בספר, מומלץ.

אחרי שקראתי אותו נזכרתי עד כמה הוא מלא בדמיון והדגמה נפלאה למסר הלימוד ותפיסת המציאות.

החלטתי שנעבוד עליו יחד ונכין תיאטרון בובות.

אז הנה המשל והתוצאות 🙂

אֲבַק הַמַּרְפֵּא

משל של בעל הסולם מתוך מכתב בדף פ"ה בספר "פרי חכם – אגרות"

מֶלֶךְ גָּדוֹל,

טוֹב וּמֵטִיב,

אֲשֶר כֹּל מְגַמָּתוֹ הָיְתָה

רַק לְהַנּוֹת אֶת בְּנֵי מְדִינָתוֹ.

כִּי לֹא נִזְקַק

לְשוּם עֲבוֹדָה שֶיַּעַבְדוּהוּ.

אֶלָּא שֶכֹּל שְאִיפָתוֹ הָיְתָה

לְהֵטִיב עִם בְּנֵי מְדִינָתוֹ.

אֹמְנָם יָדַע שֶיֵּש מַדְרֵגוֹת

בִּמְקַבְּלֵי טוֹבָתוֹ,

בְּשִיעוּר אַהֲבָתָם אֵלָיו

וּבְמִידַּת הַכָּרַת עֶרֶךְ מַעֲלָתוֹ –

עָלָה בִּרְצוֹנוֹ

לְהַנּוֹת בְּשִיעוּר מוּפְלָג

אֶת הַכְּשֵרִים שֶבִּבְנֵי מְדִינָתוֹ

בְּיִּחוּד.

וְכֹל יֶתֶר הָעָם יִרְאוּ

שֶאֵין הַמֶּלֶךְ מְקַפֵּחַ שְכַר

הַמַּרְבִּים אַהֲבָה אֵלָיו,

אֶלָּא שֶמַּשְׂבִּיעַ אוֹתָם מִטּוּבוֹ

מִשֶּפַע הַתַּעֲנוּגִים אֲשֶר הֵכִין עֲבוּרָם,

וּבְנוֹסָף עַל הַתַּעֲנוּגִים

שֶנּוֹתֵן לָהֶם כְּיַד הַמֶּלֶךְ,

יֵש לָהֶם תַּעֲנוּג מְיוּחָד

בְּזֶה שֶמַּרְגִּישִים

שֶנִבְחָרִים הֵמָּה מֵעָם,

וְגַם זֶה רָצָה לִיתֵן לְאוֹהָבָיו.

וּכְדֵי לְהִשָּמֵר מֵהַתְּלוּנָה שֶל הָעָם,

שֶמָּא יְשַקְּרוּ בְּעַצְמָם,

אוֹ יַטְעוּ גַּם כֵּן אֶת עַצְמָם לוֹמָר:

"מְאוֹהֲבֵי הַמֶּלֶךְ הֵמָּה –

וְעִם כֹּל זֶה נִגְרַע שְכָרָם".

וּמֵחֲמַת שְלֵמוּתוֹ שֶל הַמֶּלֶךְ

נִשְמַר גַּם מִזֶּה,

וְעַל כֵּן חָשַב תַּחְבּוּלוֹת

לְהוֹצִיא מַחְשְבוֹתָיו

אֶל הַפּוֹעַל בִּשְלֵמוּתָם.

עַד שֶמָּצָא עֵצָה נִפְלָאָה:

נָתַן צָו לְכֹל בְּנֵי הַמְּדִינָה כּוּלָם,

אֶחָד לֹא יֶחְסַר

לָבוֹא לְשָנָה תְּמִימָה

אֶל עֲבוֹדַת הַמֶּלֶךְ.

וְיִחֵד מָקוֹם בְּהֵיכָלוֹ לְכָךְ.

וְהִתְנָה בְּפֵרוּש שֶאָסוּר

לַעֲבוֹד מִחוּץ לַמָּקוֹם הַמְּיוֹעָד,

כִּי פִּיגוּל הוּא,

וּבְעֵינֵי הַמֶּלֶךְ לֹא יִרָצֶה.

וְהִנֶּה שְׂכָרָם אִתָּם בִּמְקוֹם פְּעוּלָתָם. 4

שֶהֵכִין לָהֶם סְעוּדוֹת גְּדוֹלוֹת

וְכֹל מַעֲדַנֵּי עוֹלָם

בְּכֹל אֵימַת שֶרוֹצִים.

– וְאַחַר כִּכְלוֹת מוֹעֵד שְנַת הָעֲבוֹדָה,

אָז יִקַּח אֶת כּוּלָם

לְשוּלְחַן הַמֶּלֶךְ עַצְמוֹ,

וְיִהְיוּ מְרוֹאֵי פָּנָיו

הַיּוֹשְבִים רִאשוֹנָה בַּמַּלְכוּת.

וְהַכָּרוֹז הִתְפָּרְסֵם.

וְכוּלָם כְּאֶחָד בָּאוּ לְעִיר הַמֶּלֶךְ

הַמּוּקָפָה חַיִל וְחוֹמָה,

כִּי נִסְגְּרוּ שָם

בְּמֶשֶךְ הַשָּנָה הַנּוֹעָדָה,

וַתָחֵל הָעֲבוֹדָה.

סְבוּרִים הָיוּ שֶהַמֶּלֶךְ הֵכִין

מַשְגִּיחִים עַל אוֹפֶן עֲבוֹדָתָם,

לָדַעַת מִי עוֹבְדוֹ וּמִי לֹא עוֹבְדוֹ.

– אֹמְנָם הַמֶּלֶךְ הִסְתַּתֵּר,

וְאֵין שוּם הַשְגָּחָה,

וְאִיש הַיָּשָר בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה.

כָּךְ נִרְאָה הַדָּבָר בְּעֵינֵיהֶם.

וְלֹא יָדְעוּ מֵהַהַמְּצָאָה הַנִּפְלָאָה

אֲשֶר נָתַן מִין אָבָק רָע

בְּמַעֲדָנִים וּמִגְדָּנוֹת.

וּכְנֶגְדוֹ נָתַן אֲבַק מַרְפֵא

בַּבַּיִת שֶל הָעֲבוֹדָה.

וּבַזֶּה הִתְבָרְרָה הַהַשְגָּחָה מֵעַצְמָהּ.

כִּי אוֹהָבָיו וְנֶאֱמַנָּיו בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים,

אַף עַל פִּי שֶרָאוּ

שֶאֵין הַשְגָּחָה בַּמָּקוֹם הַזֶּה.

מִכֹּל מָקוֹם

מֵחֲמַת אַהֲבָתָם הַנֶּאֱמָנָה,

שָמְרוּ מִצְוַות הַמֶּלֶךְ בְּדִקְדּוּק,

וְעָשוּ כֹּל עֲבוֹדָתָם

כְּפִי הַמּוּטָל עֲלֵיהֶם.

וְגַם דִּיְיקוּ לַעֲבוֹד

בַּמָּקוֹם הַמְּיוֹעָד לְכָךְ דַּוְוקָא.

וּמִמֵּילָא שָאֲבוּ לְתוֹךְ גּוּפָם

אֶת אֲבַק הַמַּרְפֵּא.

וְגַם כַּאֲשֵר הִגִּיעַ זְמַן הָאֲכִילָה –

טָעֲמוּ אֶת הַמִּגְדָּנוֹת וְהַמַּעֲדָנִים.

וְהָיָה בָּהֵם אֶלֶף טְעָמִים,

מְעוֹדָם לֹא הִשִּׂיגוּ טְעָמִים כָּאֵלוּ

וְלֹא הִרְגִּישוּ מְתִיקוּת כָּזאֹת.

וְעַל כֵּן

הָיוּ מְהַלְּלִים וּמְשַבְּחִים

אֶת הַמֶּלֶךְ מְאֹד.

כְּי עַל שוּלְחַן הַמֶּלֶךְ

הַנַּעֲלֶה עַל כֹּל שְבָחִים

הֵמָּה אוֹכְלִים!

אֲבָל הַשְּפֵלִים,

שֶאֵינָם מְבִינִים כְּלָל

בְּחִינַת מַעֲלָה בַּמֶּלֶךְ,

שֶרָאוּי מִשּוּם זֶה לֶאֱהוֹב אוֹתוֹ

בְּאַהֲבָה מְסוּרָה וְנֶאֱמָנָה.

כֵּיוָן שֶרָאוּ שֶאֵין הַשְגָּחָה –

לֹא שָמְרוּ אֶת מִצְוַת הַמֶּלֶךְ כָּרָאוּי.

זִלְזְלוּ בַּמָּקוֹם הַמְּיוֹעָד לַעֲבוֹדָה,

וְכֹל אֶחָד עָבַד עֲבוֹדָתוֹ

. בַּמָּקוֹם שֶנִרְאָה לוֹ בְּמִגְרְשֵי הַמֶּלֶךְ

וּכְשֶהִגִּיעַ זְמַן הַאֲכִילָה,

כֵּיוָן שֶטָּעֲמוּ אֶת הַמִגְדָּנוֹת –

נִתְמַלָּא חֵיכָם טַעַם מָר,

מֵחֲמַת הָאָבָק 8 הנזכר.

וַיְחָרְפוּ וַיְבַזּוּ אֶת הַמֶּלֶךְ

וְשוּלְחָנוֹ הַבַּזּוּי

אֲשֶר הֵכִין לָהֶם לְשָׂכָר

חֶלֶף טִרְחָתָם.

וְהוּחְזַק הַמֶּלֶךְ אֶצְלָם

לְשַקְרָן גָּדוֹל שֶאֵין כְּמוֹתוֹ.

אֲשֶר בִּמְקוֹם מַעֲדָנִים וּמַחְמַדֵּי עוֹלָם –

נָתַן לָהֶם מְרוֹרוֹת וּמְלוּחוֹת כָּאֵלּוּ.

וְכֵיוָן שֶכֵּן,

הִתְחִילוּ לְהַמְצִיא לָהֶם

מִינֵי מְזוֹנוֹת מִמִּגְרַש הָעִיר.

לִשְבּוֹר רְעָבָם.

וְאָז

"מִשְנֶה שִבְרוֹן שִבְרָם" –

כִּי עֲבוֹדָתָם נִתְרַבָּה פִּי שְנַיִם.

וְלֹא יָדְעוּ הַחֶמְדָּה שֶבְּשוּלְחַן הַמֶּלֶךְ

הַמָּצוּי לְעֵינֵיהֶם.